בזמננו אנו ניצבים בפני בעיות חברתיות בהיקף חסר תקדים.
באופן גורף ניתן למנות ארבע בעיות חברתיות-עולמיות עיקריות:

1. משבר האקלים.

2. פוטנציאל הרס בקנה מידה שלא הכרנו כתוצאה ממלחמות, בדגש על מלחמות בין מעצמות וגושים ברמה העולמית.

3. בעיית העוני ואי השוויון הכלכלי-חברתי; האופן חסר הפרופורציות שבו מתחלק הכסף בעולם.

4. השפעות שליליות של הטכנולוגיה על החברה: טכנולוגיות ממכרות, ליבוי קיטוב חברתי על ידי רשתות חברתיות, יכולות זיוף של וידאו ותמונות, יכולות ריגול אחר לקוחות ואזרחים, פיתוחים שנויים במחלוקת של הנדסה גנטית ועוד.

כל אחת מבעיות ענפות אלו טומנת בחובה סכנה מוחשית לעתידנו. כל שכן, כשהן פועלות במקביל ואף משתלבות זו בזו. בד בבד, מתקיים פער עצום בין הרצון הציבורי לקדם פתרונות עבורן לבין ההתמודדות עמן בפועל.

השילוש החברתי מהווה נתיב לעבר פתרון.

הדבר הראשון המתברר, מנקודת מבטו של השילוש החברתי, הינו שמקורן של כל הבעיות הללו הוא אחד: בכל אחת מן הבעיות ניתן לראות כיצד היא נובעת מקוצר היכולת האנושית להעדיף את הטוב הכללי על פני האינטרס האישי. האינטרס האישי, בין אם למיקסום רווחים או כל אינטרס אחר, גובר על הטוב הכללי הבא לידי ביטוי למשל ברדיפת שלום, רווחה כלכלית לכל, שמירה על סביבתנו האקלימית והגנה מפני השלכות פוגעניות של הטכנולוגיה.

לו לא היינו מכירים מתוך ניסיון אישי ביטויים של רצון טוב מצד האדם, ניתן היה לומר שחתירה זו לעבר הטוב הכללי איננה מעשית. אך התכוונות אנושית עמוקה לפעול לטובת הכלל ושלא לפגוע בדבר, לא בטבע ולא באדם, הינה דבר שבנמצא. השאלה היא כמובן: כיצד מטפחים התכוונות זו – להחזיק את טובת הכלל לנגד עינינו – באופן אופטימלי?

ניתן בהחלט להיות ציניים או פסימיים באשר ליכולתנו לבטא יותר ויותר את הרצון הטוב בחברה, אך רצוי להתעורר לכך שבין אם נהיה פסימיים או אופטימיים – ביכולת זו תלוי עתידנו.

פיתוח הרצון הטוב הינו מטרה רחבה וקשה ולכן החברה מנסה לעקוף אותה באמצעות "תכניות חברתיות" למיניהן. אבל האמת הפשוטה היא שאת ההרס – שהבעיות החברתיות של זמננו מובילות אליו – לא נוכל למנוע בלי פיתוח רחב-היקף של רצון טוב אצל אנשים שיביאו אותו לידי ביטוי גם בתחומי הכלכלה והפוליטיקה. מאמת בסיסית זו השילוש החברתי לא מאפשר לעצמו לזוז. ניתן ללכת סחור סחור ולהעמיד "תכניות חברתיות", אבל האמת הבסיסית היא שלא תהיה התנהלות שונה ביחס לכל אחת מן הבעיות המוזכרות לעיל אם לא יחול שינוי פנימי אצל בני האדם הפועלים במסגרת התכניות הללו.

לכן, פתרון חברתי בעל תוקף יהיה אך ורק כזה שאיננו מדבר על "תכניות חברתיות", אלא על העמדת התנאים החברתיים הנחוצים בכדי לחזק ולטפח באופן אופטימלי את רצונו הטוב של האדם.

פתרון מסוג כזה מהווה השילוש החברתי.