התנגדות המושמעת לעתים קרובות ביחס לרעיון השילוש החברתי הינה שכל מדינה שתאורגן על בסיסו תחווה בהכרח שיבוש ביחסיה הבינלאומיים עם מדינות אחרות. ניתן יהיה לקבוע האם התנגדות זו מתקבלת על הדעת או לא, רק על ידי בחינת המאפיינים הממשיים של היחסים הבינלאומיים בימינו אנו. בהתבוננות על מאפיינים אלו, מה שניכר ביותר לעין הינו שבשנים האחרונות העובדות הכלכליות הממשיות התפתחו בקווים שאינם חופפים עוד לגבולות הלאומיים.

לנסיבות ההיסטוריות שקבעו את הגבולות הלאומיים יש מעט מאוד קשר לאינטרסים של החיים הכלכליים הנובעים מן האנשים החיים באותן המדינות. כתוצאה מכך, ממשלות מכתיבות את היחסים הבינלאומיים בתחומים שבהם היה טבעי יותר שדווקא הקבוצות הכלכליות, הנוגעות ישירות לדבר, יעשו כן. קונצרן תעשייתי הזקוק לחומרי גלם של מדינה זרה צריך להיות מסוגל להשיגם באמצעות משא ומתן ישיר עם הבעלים, ועל כל הקשור להסדר שכזה להישאר לגמרי בתחום הסחר הכלכלי.

פשוט למדי לראות כי הכלכלה לבשה לאחרונה צורה הנוטה לתפקוד עצמאי, כאשר במסגרת מעגל עצמאי זה של החיים הכלכליים (שנוטה בהדרגה להפוך לאחדות כלל עולמית) התערבות של אינטרסים לאומיים מהווה אלמנט מפריע. מה הקשר בין הנסיבות ההיסטוריות שהעניקו לאנגליה את השליטה בהודו לנסיבות הכלכליות המובילות יצרן גרמני ללכת להודו על מנת להציע את סחורתו למכירה?

האסון של מלחמת העולם הראשונה מראה בבירור שחייה של האנושות המודרנית – החותרת לכלכלה עולמית אחדותית – לא יסבלו הפרעות הנובעות מאינטרסים לאומיים טריטוריאליים. הפרעות שכאלו ישבו בבסיס הסכסוכים שאליהם נקלעה גרמניה עם מדינות המערב, והן גם משחקת תפקיד בסכסוכים עם מדינות המזרח. אינטרסים כלכליים דרשו מסילת רכבת העוברת מהשטח האוסטרו-הונגרי לכיוון דרום מזרח. האינטרסים הלאומיים של אוסטריה ושל מדינות הבלקן העמידו תביעות, ועלתה השאלה האם מה שנבע מהכלכלה באופן טבעי נוגד את האינטרסים הלאומיים של המדינות המעורבות. ההון, האמור לשרת את הכלכלה, התערבב כך עם אינטרסים לאומיים. המדינות רצו שבעלי ההון יעמדו לשירותן; ובעלי ההון רצו שהכוח המרוכז של המדינה ישרת את האינטרסים הכלכליים שלהם. כך נכלאה הכלכלה בטריטוריות הלאומיות; בעוד שבשלב האחרון של התפתחותה, היא דווקא שואפת להתפשט אל מעבר לגבולות הלאומיים – לעבר חיי כלכלה גלובליים.

מגמה בינלאומית זו של הכלכלה מצביעה על כך שבעתיד יהיה על האזורים השונים של הכלכלה העולמית להיכנס למערכות יחסים בלתי תלויות ביחסים שעשויים להיות לעמים השונים במסגרת אינטרסים חוץ כלכליים. על המדינות יהיה להשאיר את כינון הקשרים הכלכליים לאותם אנשים או קבוצות העוסקים בפעילות כלכלית.

*

אם על הקשרים התרבותיים של העולם המודרני שלא ליפול לתלות מוחלטת באינטרסים כלכליים, יהיה על קשרים אלו לפתח חיים בינלאומיים משל עצמם – הכפופים לתנאיהם המיוחדים. אין הכוונה כאן לחלוק על העובדה שגם קשרים כלכליים עשויים לספק בסיס לקשרי תרבות. אלא שבנוסף יש להכיר בכך שהקשר התרבותי הנוצר בדרך זו יכול להיות פורה רק אם בד בבד נוצרים בין העמים השונים גם קשרים אחרים, הנובעים אך ורק מחיי התרבות כשלעצמם. בכל אחד מן העמים השונים חיי התרבות של האינדיבידואלים משתחררים מהתנאים הכלכליים עליהם הם נשענים, ולובשים כל מיני צורות שאין להן כל קשר לכלכלה. צורות אלו מוכרחות להיות חופשיות להתקשר עם צורות תואמות של חיי תרבות בעמים האחרים. קשרים הצומחים מתוך חיי התרבות כשלעצמם. אי אפשר להכחיש שברגע הנוכחי של האבולוציה האנושית, האופי הבינלאומי שהתרבות שואפת לקבל מנוגד לדחף האגואיסטי של העמים השונים להסתגר במסגרת לאומיהם. אנשים משתדלים לבנות ישויות פוליטיות שגבולותיהן הם אלה של הלאומים שלהם, ואז המאמץ הזה אף ממשיך הלאה – כלומר, נעשה ניסיון להפוך את המדינה הלאומית הסגורה גם לתחום כלכלי סגור.

המגמה המוזכרת לעיל לכלכלה עולמית תפעל בעתיד כנגד האגואיזם הלאומי הזה. ואם ברצוננו שנטיות מנוגדות אלו לא יובילו לעימותים בלתי פוסקים, יהיה על האינטרסים הרוחניים והתרבותיים המתעוררים בתוך העמים לנהל את עצמם בהתאם לזהותם התרבותית – ללא תלות בתנאים הכלכליים. ולאחר מכן, מתוך ניהול עצמאי זה ינבעו קשרים תרבותיים בינלאומיים.

אך זה יוכל לקרות רק אם אזור בעל חיי-תרבות משותפים יסמן לעצמו גבולות שיהיו עצמאיים, באופן יחסי, מן הגבולות שינבעו מתנאי החיים הכלכליים. כעת תישאל כמובן השאלה: כיצד יוכלו חיי התרבות לשאוב את התמיכה ההכרחית מן החיים הכלכליים אם גבולותיהם של שני התחומים אינם חופפים? כדי למצוא את התשובה נחוץ רק להרהר בכך שחיי תרבות בשלטון עצמאי מתקשרים עם החיים הכלכליים העצמאיים כאיגוד כלכלי. כאיגוד כלכלי הם יוכלו להתקשר בהסכמים לתמיכתם הכלכלית עם הגופים האדמיניסטרטיביים הכלכליים של אזורם, בלא קשר לאזור כלכלי גדול יותר שאליו גופים כלכליים אלו עשויים להשתייך.

כל מי שהמושגים שלו לגבי מה אפשרי בפועל מוגבלים למה שהוא כבר ראה, יסתכל על ההצעות הללו כעל "תיאוריה אפורה". הוא גם עשוי לחשוב שהארגונים הנחוצים יתבררו כמסובכים מדי לעבודה. אם הארגונים אכן יתבררו כמסובכים או לא, יהיה תלוי לחלוטין במיומנותם של האנשים המסוימים המארגנים אותם. אלא שבכל מקרה, אף אחד לא צריך להתנגד לצעדים הנחוצים על פי צרכי העולם הנוכחיים על בסיס חששות מסיבוכים כביכול. (השוו זאת למה שנאמר בנושא בפרק הרביעי של ספרי "עיקרי הבעיה החברתית").

החיים הבינלאומיים של האנושות נאבקים על מנת לעצב את היחסים התרבותיים של העמים השונים ואת היחסים הכלכליים של חלקי העולם השונים ללא תלות זה בזה. הארגון המשולש של הגוף החברתי לוקח בחשבון את ההכרח הזה של האבולוציה האנושית. בסדר משולש זה, תחום החוק, המושתת על בסיס דמוקרטי, מהווה את החולייה המקשרת בין הכלכלה (בה היחסים הבינלאומיים מכוונים על ידי צרכים כלכליים) לבין חיי הרוח, המעצבים את היחסים הבינלאומיים מתוך כוחותיהם העצמיים.

הרגלי מחשבה המוטמעים על ידי הצורות הפוליטיות והחברתיות הרווחות עשויים להוביל לאמונה ששינויים של צורות אלה הוא "בלתי אפשרי מבחינה פרגמטית". אבל האבולוציה ההיסטורית תצעד הלאה, תחריב כל דבר – אפילו אמצעים חדשים – הנובע מהרגלי מחשבה ישנים האלה. הצרכים החיוניים של האנושות המודרנית מכתיבים כי כל מיזוג נוסף של התחומים הרוחניים, הפוליטיים והכלכליים יהיה בלתי אפשרי. בלתי אפשריות זו באה לידי ביטוי באסון של מלחמת העולם הראשונה: סכסוכים כלכליים ותרבותיים הפכו לסכסוכים בין מדינות, שאז נאלצו להיפתר בצורה שהינה בלתי אפשרית כל עוד חיי תרבות ניצבים רק מול חיי תרבות, ואינטרס כלכלי ניצב רק מול אינטרס כלכלי.

*

את זאת שניתן ליישם שילוש חברתי בכל אומה בודדת מבלי לפגוע ביחסיה הבינלאומיים (אף על פי שאומה זו תעמוד בתור התחלה לבדה בניסיון היישום) אציג להלן:

נניח שאזור כלכלי מסוים ירצה להתמזג כאיגוד מסיבי במסגרת המדינה [קומוניזם]. המדינה לא תוכל לקיים יחסים רווחיים עם מדינות זרות שנותרו קפיטליסטיות. מוסדות כגון ממשלות, הכפופים לדירקטוריונים ריכוזיים של שליטה כלכלית, לא יעניקו להנהלה את הכוח לספק למדינות זרות מוצרים שימלאו את צרכיהם. וככל שתינתן יד חופשית למנהלים בכל הנוגע לקבלת הזמנות, עדיין יהיה עליהם להקפיד על כללי האיגוד שנקבעו ביחס לרכישת חומרי גלם. הידחקות זו בין דרישות מחו"ל לבין בירוקרטיה מבית תוביל בפועל למצב עניינים בלתי אפשרי. אותו סוג של קושי אף יכביד על כל סחר היבוא והיצוא. מי שרוצה להוכיח שלא ייתכנו יחסים כלכליים פוריים בין מדינה הרוצה לעבוד על עקרונות סוציאליסטיים מופשטים לבין מדינות קפיטליסטיות בחו"ל, צריך רק להצביע על דברים מסוג זה. כל אדם חסר דעות קדומות יהיה מחויב להודות בצדקתו.

התנגדויות שכאלו לא ניתן לייחס לרעיון השילוש החברתי. הוא איננו כופה צורה פוליטית על יחסים הנקבעים על ידי אינטרסים כלכליים כשלעצמם. לפי רעיון השילוש, הנהלות עסקים הקשורים אלו לאלו יחברו יחד באיגודים; שבתורם יחברו לאיגודים נוספים שיפיצו את העסקים בהתאם לצרכי הצרכנים של המרחב הכלכלי המסוים. הנהלת עסק יצוא תוכל לפעול על פי יוזמתה החופשית לחלוטין ביחס לסחר החוץ שלה; ובבית, היא תהיה בעמדה ליצור את ההסכמים המועילים ביותר עם איגודים אחרים, על מנת לרכוש חומרי גלם נדרשים, וכן הלאה. אותו הדבר יהיה תקף גם על עסקי ייבוא. הכלל המנחה היחיד ביצירת סדר כלכלי שכזה יהיה שהעסקאות עם מדינות זרות לא יובילו לייצור או ייבוא של סחורות, שעלות הייצור או מחיר המכירה שלהן עלולים לפגוע ברמת חייה של האוכלוסייה המקומית. כתגמול על מה שהם מייצרים, עובדים המייצרים סחורה לייצוא יהיו חייבים לקבל כמה שנדרש על מנת לשמור על רמת חייהם. מוצרים המיובאים מחו"ל יהיו חייבים, אם לדבר באופן כללי, להיות זמינים במחירים המאפשרים לעובד המקומי הזקוק להם לקנותם.

עלול לקרות (ללא ספק בגלל השוני בתנאים הכלכליים בבית ובחו"ל) שלמוצרים מסוימים, שחייבים להשיג מחו"ל, יהיה מחיר גבוה מדי. עם זאת, בדיקה מדוקדקת תגלה שמצבים כגון אלה נלקחים אף הם בחשבון במסגרת הרעיונות העומדים בבסיס השילוש החברתי. אם הקורא יפנה לפרק 3 של ספרי "עיקרי הבעיה החברתית", הוא ימצא שם התייחסות לבעיה כלכלית דומה: "יתר על כן, הנהלה המעסיקה את עצמה אך ורק בתהליכים כלכליים תוכל לבצע התאמות שימצאו נחוצות בעבור תהליכים כלכליים אלו. נניח, למשל, שעסק תעשייתי מסוים לא יהיה מסוגל לשלם למשקיעים שלו את הריבית על ההון המלווה (שהמשקיעים חסכו באמצעות עבודתם), אז – אם ידובר בעסק שיוכר בכל זאת כעסק חיוני העונה על צורך – ניתן יהיה להתארגן כך שעסק תעשייתי אחר ישלים את החסר מתוך הסכמה מרצון של כל הנוגעים בדבר". באותה מידה, ניתן לאזן את המחיר הגבוה מדי של מוצר מיובא על ידי תרומות של עסקים שצברו רווחים מעבר להוצאותיהם השוטפות.

כל מי שחותר לרעיונות חדשים לגבי היבטיה העיקריים של הכלכלה, לא יוכל – ובמיוחד אם על רעיונות אלו להיות מעשיים – להביא אינדיקציות לגבי כל מקרה מיוחד, כי בחיים הכלכליים מתקיימים אין ספור מקרים מיוחדים שכאלו. עם זאת, הוא יצטרך להציג את מחשבותיו באופן כזה שמי שיישם אותן בצורה נכונה עבור כל מקרה מיוחד ימצא שהן תקפות בפועל. אדם יגלה שההצעות שהועלו בספרי "עיקרי הבעיה החברתית" עובדות טוב יותר ככל שמתחשבים יותר בהקשר המיוחד של יישומן. ובפרט, יימצא כי הצורה המוצעת של גוף כלכלי השייך לסדר החברתי המשולש תאפשר יחסים כלכליים ללא הפרעה עם מדינות זרות, על אף שבמדינות אלו אין מערכת משולשת.

רק מי שלא יצליח לתפוס שניהול עצמאי-אוטונומי הינו תוצאה נחוצה והכרחית הנובעת מתנועתם האינהרנטית של החיים הכלכליים לעבר אחדות עולמית, יוכל להעלות ספקות ביחס לאפשרותו של מסחר שכזה. העובדה הממשית היא שהכלכלה העולמית, שאולצה להתלבש ב"מעיל הצר" של ישויות פוליטיות נפרדות, חותרת מתוך עצמה להשתחררות. כל אזור כלכלי שיקדים ויהיה ראשון לפעול בהתאם לחתירה זו, לא יוכל להיות בנחיתות בהשוואה לאחרים המתנגדים למגמה האוניברסלית של האבולוציה הכלכלית. להיפך, התוצאה היחידה תהיה שבסדר חברתי משולש רווחי סחר החוץ יעלו את רמת החיים של כלל האוכלוסייה, בעוד שבחברות הקפיטליסטיות הרווחים יועילו רק למעטים. זה שהגוף החברתי המשולש יחלק את הרווחים אחרת בין אוכלוסייתו לא ישפיע על מאזן הסחר עצמו.

*

לפיכך, ניתן לראות שהשילוש החברתי אינו מייצג אוטופיה מתבודדת, אלא מספר דחפים מעשיים שאדם יכול להתחיל לממש בכל מקום בחיים. זה מה שמבדיל את ה"רעיון" הזה מן ה"דרישות" המופשטות של המפלגות הסוציאליסטיות השונות. הסוציאליסטים מחפשים שעיר לעזאזל בעבור כל הדברים שהפכו לבלתי נסבלים בחיי החברה. ולאחר שמצאו שעיר לעזאזל, הם מכריזים כי יש לחסלו. השילוש החברתי מדבר על הדרכים שבהן יש לשנות את הסדר הקיים, אם ברצוננו שהדבר הבלתי נסבל ייעלם. הסדר המשולש מכוון כלפי בנייה, בניגוד לרעיונות אחרים שאמנם יכולים לבקר ולהרוס, אבל לא מציעים שום דבר בונה. עניין זה יתברר במיוחד לכל אדם בעל ראש פתוח שיהרהר במדיניות סחר החוץ שתצטרך להיות מיושמת על ידי המדינות שיאמצו עקרונות פוליטיים הרסניים שכאלה לבדן. לצד נטיות הרסניות בבית, ייווצרו אצלן אף יחסי חוץ הרסניים.

אין ספק שתנאיה הכלכליים של מדינה שתפעל תחת הסדר החברתי המשולש ישמשו כמודל עבור מדינות זרות. החוגים החותרים לקידום חלוקה חברתית צודקת של העושר, יחתרו לחולל את השילוש החברתי גם בארצם שלהם כאשר יראו עד כמה הוא עובד באופן מועיל עבור אחרים. ככל שהרעיון של הסדר המשולש יתקדם, המטרה שאליה חותרים החיים הכלכליים המודרניים, במסגרת נטיותיהם המובנות, תתממש יותר ויותר. ואף על פי שהאינטרסים הלאומיים המנוגדים לנטיות אלו עודם חזקים בחלקים רבים של העולם, אנשים בכל תחום של חיי הכלכלה, שיש להם הבנה בסדר החברתי המשולש, אינם צריכים להירתע מהצגת סדר זה כתוצאה מסיבה זו. כל האמור לעיל בא להראות כי קשיים בסחר כלכלי בינלאומי לא ייווצרו כתוצאה מן השילוש החברתי.