בין ההתנגדויות השונות שניתן להעלות כנגד הסדר החברתי המשולש ישנה אחת שניתן לנסחה פחות או יותר כך: חלק ממאמצי ההוגים הפוליטיים בשנים האחרונות הוקדשו ליצירת חוקים המתאימים לתנאי הייצור של הכלכלה הקפיטליסטית. אפשר לומר שרעיון הסדר המשולש מתעלם לחלוטין מכל העבודה שנעשתה בכיוון זה ורק שואף לנתק באופן מוחלט את מרחב החוק מהכלכלה.

אלו המעלים התנגדות זו מתארים לעצמם שבכך עולה בידם לבטל את רעיון הסדר המשולש כדבר המשליך את הניסיון המעשי לכל הרוחות ומתיימר לתפקיד בשיקום החברה, תוך התעלמות מניסיון זה. אלא שההיפך הוא הנכון. מתנגדי הסדר המשולש אומרים: "על אדם להתייחס לכל הקשיים שפקדו את הניסיונות להגיע למערכת חוקים המותאמת לתנאי הייצור המודרניים. עליו להתחשב במכשולים אותם פגשו כל אלו שעשו כאלו ניסיונות". למול זאת, על נציגי הסדר המשולש להשיב: עצם הקשיים הללו הינם הוכחה לכך שאנשים נקטו בדרך הלא נכונה. הם התמידו בניסיון ליצור צורה חברתית שבמסגרתה דרישות מסוימות של הזמן המודרני יהיו מסופקות באמצעות מערכת אחת המשלבת כלכלה וחוק. אך עליהם להכיר בכך שכשהחיים הכלכליים מתנהלים בצורה יעילה, הם בהכרח מקדמים תנאים הנוטים לסתור את תחושת הזכות והצדק –  אלא אם מגמה זו מאוזנת באופן מכוון מחוץ לכלכלה.

יתרונם של החיים הכלכליים הינו בכך שאנשים או קבוצות, בעלי כישורים ייחודיים ביחס לתחום ייצור מסוים, מסוגלים לצבור הון עבור תחום הייצור שלהם. השירותים הטובים ביותר יכולים להינתן כיום לקהילה בכללותה רק על ידי יחידים מוכשרים, באמצעות שליטה בסכומי הון גדולים. טבעה של הכלכלה אף דואג לכך ששירותים כאלו יעלו בקנה אחד רק עם ייצור יעיל ביותר של סחורות שאותן הקהילה צריכה. מידה מסוימת של כוח כלכלי זורמת לידי האנשים המייצרים סחורות כאלה. זה לא יכול להיות אחרת, והסדר החברתי המשולש מכיר בכך. בהתאם לכך הוא מכוון להביא לחברה שבה הכוח הכלכלי הזה עדיין יתהווה, אך מבלי שתצמח ממנו כל עוולה חברתית.

הרעיון המשולש לא מציע למנוע צבירת סכומי הון גדולים בידיים אינדיבידואליות; הוא מכיר בכך שלעשות כן יהיה לאבד את האפשרות להשתמש, במובן חברתי, ביכולות של אינדיבידואלים פרטיים אלה בשירות הציבור הרחב. עם זאת, הוא מציע שברגע שאדם אינו מסוגל עוד להידרש לניהול אמצעי הייצור שתחת אחריותו, על אמצעי הייצור הללו לעבור לאדם כשיר אחר. זה האחרון לא יוכל להשיג את אמצעי הייצור הללו באמצעות כל כוח כלכלי שהוא אולי מחזיק בו, אלא אך ורק משום שהוא האדם הכשיר ביותר. אולם, בפועל ניתן יהיה לממש זאת רק כאשר ההעברה תנוהל בהתאם לעקרונות שאין כל קשר בינם לבין אמצעים של כוח כלכלי; ועקרונות כאלו נעשים אפשריים רק כאשר האנשים עצמם, עם האינטרסים שלהם, מעורבים במרחבי חיים אחרים מזה הכלכלי.

אם אנשים יחברו יחדיו על בסיס מרחב חיים של חוקים והסדרה, המייצר אינטרסים שאינם כלכליים, האינטרסים הללו יוכלו אז לעמוד בפני עצמם. אם, מאידך, אדם ספוג באינטרסים כלכליים בלבד, לעולם לא יתפתחו אינטרסים אחרים אלו. אם על האדם המחזיק באמצעי הייצור להרגיש באופן כלשהו שהאדם הטוב והיעיל ביותר בכל תפקיד כלכלי, הוא זה שהשיג אותו על ידי יכולת ולא על ידי כוח כלכלי, הרגשה כזו תהיה חייבת לצמוח במסגרת מרחב המיוסד במנותק מן הכלכלה. החיים הכלכליים כשלעצמם מסוגלים לעורר תובנה בכל הנוגע לכוח כלכלי אך אינם מסוגלים, בד בבד, לעוררה בכל הנוגע לצדק חברתי. לכן, כל הניסיונות להעלות על הדעת – מתוך המחשבה הכלכלית עצמה –  קוד של צדק חברתי היו צפויים בהכרח להיכשל.

עניינים כאלה מבוססים על מציאויות החיים הממשיות; אלו הדברים המובאים בחשבון על ידי רעיון הסדר החברתי המשולש. הוא מודרך על ידי ההתנסויות המעשיות שאותן פגשו כל אלו שניסו ליצור מבני חוק לצורות הכלכליות המודרניות; אבל התנסויות אלו לא יובילוהו להוסיף ניסיון חדש –  הדומה לרבים שכבר נכשלו. מטרתו איננה לנסות לייצר חוקים חברתיים במרחב חיים שבו יהיה בלתי אפשרי עבורם לצמוח (מרחב החיים הכלכלי), אלא לחולל מרחב חיים עצמאי, שמתוכו חוקים כאלו יוכלו לצמוח (מרחב חיי ההסדרה והחוק). בתקופה המודרנית החיים הללו נטמעו לתוך הכלכלה; הצעד הראשון יהיה להשיב להם את עצמאותם. כדי לתפוס בבהירות את רעיון הסדר המשולש, על אדם להיות מוכן להבין שעל כוחותיהם העצמיים של החיים הכלכליים להיות מתוקנים ללא הרף מבחוץ, בכדי שלא לעורר מתוך עצמם מכשולים לצמיחתם הם. התיקון ההכרחי הזה יסופק כאשר יתקיימו חיי תרבות עצמאיים ומרחב חוק עצמאי תואם, שייצר עבור חיי התרבות את התנאים הנחוצים עבורם. אחדותם של החיים החברתיים לא נהרסת בעקבות כך; במציאות, בעקבות כך היא תתעורר בפעם הראשונה במובנה האמיתי. לא ניתן להביא לאחדות זו על ידי הוראות של רשות מרכזית; יש לאפשר לה להתעורר מתוך האינטראקציה של אותם כוחות שעל כל אחד מהם להתקיים בנפרד – בכדי לחיות באופן שלם כמכלול. אין אפוא לראות בניסיון שהצטבר מתוך מאמצי העבר, ליצור עבור החיים הכלכליים המודרניים יחסי חוק השאובים מהכלכלה עצמה, טיעונים כנגד הסדר החברתי המשולש. להיפך, יש לראות שהתנסויות אלו מובילות באופן ישיר להכרה שהגוף החברתי המשולש הינו הרעיון שאותו דורשים החיים המודרניים.