אנשים רבים מדברים היום על "סוציאליזציה" כאילו שהדבר מורה על מספר מוסדות חיצוניים של המדינה או הקהילה, שבאמצעותם דרישות מסוימות של האנושות המודרנית ניתנות יהיו לסיפוק. מבחינתם, עדיין לא קיימים המוסדות הנכונים ולכן, באופן כללי, ישנם חוסר שביעות-רצון ובלבול בחברה. מרגע שמוסדות אלו יתקיימו –  ינבעו מהם בהכרח חיי חברה מסודרים ושיתוף פעולה חברתי בין בני האדם. העובדה שכל כך הרבה אנשים אוחזים באמונה זו - במודע יותר או פחות - הינה הסיבה להתפתחותם של כל כך הרבה מושגים מזיקים בנוגע ל"שאלה החברתית". אין צורה שאדם יוכל להעניק למוסדות, שבאמצעותה הם יוכלו, כשלעצמם, לאפשר לנו לנהל חיים מספקים מבחינה חברתית. במובן הטכני, מוסדות יהיו במיטבם אם יאפשרו לסחורות להיות מיוצרות ומועברות לשימוש אנושי בצורה היעילה ביותר. אך הם יהיו במיטבם במובן החברתי, רק אם אנשים בעלי נטייה חברתית ינהלו את הסחורות - שייוצרו בשירות הקהילה. לא משנה איך יראו המוסדות, תמיד תימצא איזושהי דרך שאינדיבידואלים או קבוצות יוכלו להפעילם באופן אנטי-חברתי.

אין להתמסר לאשליה שניתן ליצור כל סוג של חיים חברתיים מספקים ללא בני אדם "בעלי נטייה חברתית". אשליות כאלו מהוות מכשול לרעיונות חברתיים מעשיים באמת. רעיון הסדר החברתי המשולש מכוון לחופש מוחלט מאשליה זו; לכן אין זה מפתיע שמתנגדים לו בתוקף כל אלו שעדיין חיים בערפילי אותה אשליה. הראשון מבין שלושת המרחבים של הסדר החברתי המשולש (המרחב הרוחני) מכוון לצורה של שיתוף פעולה בין בני אדם, שלחלוטין תתבסס על יחסים חופשיים וחיבורים חופשיים בין אינדיבידואלים. כאן לא תאולץ האינדיבידואליות האנושית להידחק לתוך תבנית מוסדית. איך אדם אחד יסייע לאחר, איך אדם יעזור לאחר להתקדם, פשוט ינבע מתוך מה שהאחד - באמצעות יכולותיו והישגיו - מסוגל להיות עבור האחר. אין זה פלא שכרגע אנשים רבים עדיין לא מסוגלים לדמיין דבר מלבד מצב של אנרכיה כתוצאה מיחסים אנושיים חופשיים שכאלה במרחב הרוחני-תרבותי. מי שחושב כך פשוט אינו יודע אלו כוחות של הטבע הפנימי ביותר שלנו מעוכבים, כאשר אנו נאלצים להתפתח בהתאם לדפוסים הנכפים על-ידי המדינה והמערכת הכלכלית. כוחות כאלו, המצויים עמוק בתוככי הטבע האנושי, לא מסוגלים להתפתח באמצעות מוסדות, אלא רק באמצעות מה שבחופש מושלם מזמנת הוויה אנושית אחת מתוך הוויה אנושית אחרת. התוצאה של מה שיתעורר בדרך כזו איננה אנטי-חברתית כי אם חברתית עמוקה. הפעולה החברתית הנובעת מפנים האדם מעוכבת רק כאשר אינסטינקטים שמקורם בזכויות המדינה או ביתרון כלכלי מצליחים להשתרש או נמסרים מדור לדור.

באמצעות מרחבו הרוחני-תרבותי הסדר החברתי המשולש יגלה מעיינות תמידיים של יוזמה חברתית. מעיינות אלו יחדירו רוח חברתית ביחסים המשפטיים המוסדרים על ידי המדינה הדמוקרטית, ויפיצו את אותה הרוח בהתנהלות חיי הכלכלה.

בתחומה של הכלכלה, צורות החיים המודרניות לא מעניקות שום אמצעי מאזן כנגד הנטייה האנטי-חברתית. שכן הקהילה כולה זוכה לשירות הטוב ביותר כאשר מתאפשר לאינדיבידואל ליישם את יכולותיו, ללא פיקוח, לטובת הכלל. אולם לשם כך, יש צורך שאינדיבידואלים יצברו הון, ושיהיו חופשיים לשתף פעולה עם אחרים תוך שימוש בו. הסוציאליסטים הולכו שולל בחשיבתם שמסות הולכות ומצטברות אלו של הון יוכלו בסופו של דבר פשוט לעבור מבעליהם הפרטיים לקהילה - ושכך תתממש בהכרח חברה סוציאליסטית. במציאות, היצרנות הכלכלית של ההון תרד בהכרח לטמיון כתוצאה מהעברה שכזו, שכן היצרנות נשענת על יכולותיו הפרטיות של האינדיבידואל. אדם חייב להודות בכנות בפני עצמו שלכלכלה תהיה החיוניות הגדולה ביותר – לא כאשר יישלל ממנה היסוד האנטי-חברתי המתקיים בתחומה, אלא כאשר היא תוזן בקביעות על ידי תחום אחר (המרחב התרבותי) בכוחות שיחזרו ויתקנו, באופן תמידי, את הנטיות האנטי-חברתיות כשאלו יתעוררו, וימירו אותן לנטיות חברתיות.

בספרי "לקראת התחדשות חברתית" ניסיתי להראות שדרך חשיבה חברתית אמיתית לא תכוון להעברת הון משליטת אנשים פרטיים (או קבוצות) לקהילה כולה, אלא להיפך: חיוני שיהיו לאינדיבידואל הפרטי אמצעים, באמצעות שימוש בהון, להעמיד את יכולותיו, ללא התנגדות, בשירות הקהילה. כאשר אינדיבידואל זה אינו מוכן או מסוגל עוד לתעל את יכולותיו לשימוש בהון, יש להעביר שימוש זה לאדם אחר בעל יכולות דומות. ההון לא יועבר מתוקף זכות של המדינה או באמצעות כוח כלכלי, אלא על ידי בירור – על בסיס ההכשרה הנרכשת תחת חיי רוח חופשיים - איזהו האדם המתאים ביותר להיות היורש מנקודת מבט חברתית.

מי שמדבר כך על התרופה לבעיה החברתית שלנו, רואה בעיני רוחו את הבוז של כל אלה הרואים עצמם כיום מומחים למעשיות החיים. לעת עתה עליו לשאת את הבוז הזה, ביודעו היטב שדרך חשיבה זו של האחרים היא שהביאה את האסון האנושי הנורא של השנים האחרונות (מלחמת העולם הראשונה). הבוז עשוי להימשך זמן מה; אולם, אז אפילו העקשנים ביותר מבין אנשים כאלו לא יוכלו עוד לעמוד בפני הלקחים הקשים של המציאות החברתית. הביטוי "תכניות כמו הסדר המשולש יכולות אכן להיות מעולות, אבל האנשים שיבצעו אותן חסרים" – יושתק. מטביעי הביטוי הזה הם בהחלט לא "האנשים שיבצעו זאת". לכן, יש לקוות שהם יפרשו ולא יחסמו, במסגרת נטייתם הכוחנית, את דרכם של אלו העושים עבודה פורה ושבחדווה יספקו חיים רוחניים חופשיים עבור פיתוחם של דחפים חברתיים באדם.